מתוך אחד מערבי הדרס-אפ התל אביביים.
זה פשוט טוב מדי 

עוד טבעת בשרשורת.
שמעתי הלילה את השיר הזה.

את מסובכת מדי בשבילי.
שני גופים חסרי ראש
עומדים בדירה במרכז העיר
העיר היחידה.
ריקים מאוויר
מרוקנים? לא
הם אוויר ולכן ריקים מאוויר.
עומדים?
צפים, בדירה.
העיר היחידה ביקום.
אחד אומר,
את מסובכת מדי בשבילי.
מה נותר?
לא ללכת
לא להשאר
החמצה גדולה בכל מקרה.
צפים באוויר
לא אוסמוזה, לא דיפוזיה
ממיס ומומס
מצטופפים.
אני מסובכת מדי בשבילך
לכן אני מסתובבת בשבילך
כאילו מסובבת אותך
חוזרת וסובבת אותך
לא להכנס ולא לצאת
גם תכנס וגם תצא
כמו שנכנסת, עכשיו […]

לכתוב פרוזאית. לא לירית. זה דבר חדש; אני לא בטוחה שאני רוצה לנסות את זה. הכותרת של הפוסט מדברת בעד עצמה: פרוזה זה שחוק. או לפחות, כשהיא יוצאת תחת אצבעותי.

אני עדיין בהתחבטויות תחילת בלוג: במה בעצם אני עוסקת, ובעיקר, איך אני עוסקת במה שזה לא יהיה. בגלל שהשירים והדמות של רונה קינן ממלאים חלק חשוב […]